הרפואה מגדירה שפיכה מהירה כשפיכה המתרחשת בתוך כדקה מרגע החדירה לנרתיק, מבלי להתייחס למספר החדירות המתרחשות באותו פרק זמן, אלא אך ורק למשך הזמן שבין החדירה לשפיכה.
במהלך השהות בנרתיק, קולטנים המצויים בעור הפין קולטים מידע מהמיקרו-סביבה הנרתיקית – כגון חום, לחות ומגע. מידע זה נקלט על ידי שלושה סוגי קולטנים שונים ומועבר דרך מערכת סיבים עצביים אל מרכז השפיכה שבעמוד השדרה.
כמו שיש לנו מרכז נשימה שמפעיל את הסרעפת, מרכז השתנה שמפעיל את הסוגרים – מרכז השפיכה מקבל את הגירויים והוא אחראי על השפיכה.
במקביל, מרכז השפיכה מקבל מידע נוסף מהמוח, המבוסס על גירויים מהסביבה האינטימית: ראייה, שמיעה, ריח ומגע. כך נוצר עומס מתמשך של גירויים על מרכז השפיכה. כאשר סף הגירוי או הקיבולת של מרכז השפיכה נמוכים, התוצאה היא שפיכה מהירה – לעיתים בתוך פחות מדקה ואף תוך שניות ספורות.
שיטת 1800 שניות מבוססת על עקרונות הנוירו־פלסטיות של מערכת העצבים, ומטרתה להעלות את סף הגירוי של מרכז השפיכה באמצעות חשיפה מבוקרת וממושכת לאותם גירויים, כך שהתגובה המהירה לשפיכה משתנה בהדרגה.