כולנו, כל יום, עוברים תכנות מעגלים עצביים מבלי שנהיה מודעים לכך. ילד לומד להשתמש בכף על מנת לאכול מעדן? הוא מתכנת מעגל עצבי למטרה זאת. למדת לנסוע על אופניים או עשית רשיון נהיגה? מצאת עבודה חדשה ואתה לומד את רזייה? עברת תהליך של תכנות מעגלי עצביים. כל לימוד דורש תכנות מעגלים עצביים. לכולנו יש דפוסי התנהגות מסויימים עליהם אחראית המערכת העצבית שלנו. חלק מדפוסי התנהגות אנחנו אוהבים ולרוב קשה לנו להפרד מדפוסי התנהגות מושרשים עמוק במוחינו. המוח מונע מאיתנו לנבור עמוק בתוכו לברר למה דפוסי התנהגות מסויים איננו יכולים לעזוב ואנחנו ממשיכים להיות דבקים בהם אפילו שהם פוגעים בנו, כמו שפיכה מהירה למשל. לפעמים אתה מנסה לצאת לחיפוש פתרונות אך לא במקום הנכון. אתה מחפש פתרונות או אצל אנשים לא מיומנים ומקצועיים, או הכי נפוץ בימיינו לחפש פתרונות חינמיים ברשת. הדוגמה הקלסית לפתרונות חינמיים הן נשימות עמוקות, כיווץ שרירי רצפת האגן ועוד. בעיה שפתרונות אלה לא עובדים והסיבה לכך פשוטה: הם לא מטפלים בשורש הבעיה ושורש הבעיה. ומה הוא שורש הבעיה? מרכז השפיכה. דהיינו, כל עוד לא נטפל בסף הגירוי הנמוך של מרכז השפיכה לא נוכל לפתור את הבעיה. מרכז השפיכה שלנו מסוגל לעבור שינויים ושיטת 1800 שניות נכנסת כאן לתמונה.

המוח שלנו הוא סוג של מחשב שמקבל מידע בצורת גירויים ויוצר מעגלים עצביים אין סופיים. יש במוח של כל אחד מאיתנו יותר תאים מאשר כוכבים ביקום. חלק מהמסלולים במוחינו חרוטים באופן שטחי וחלקם עמוקים. וחלק מהמסלולים משרתים אותנו ברגעים הכי אינטימים של חיינו. כל גירוי חיצוני שמגיע למוח, מערכות המעגלים העצביים מחוייבות לטפל בהם ולתת להם מענה. המוח אינו יכול להתעלם מגירויים שמגיעים אליו. והתשובה שלו היא לייצור מעגלים עצביים. ככל שגדלה כמות הגירוים שמגיעים למוח ממקור מסוים כך גם התגובה של המוח הופכת להיות לכמעט אוטומטית. דוגמה מהחיים לדברים אנחנו עושים אוטומטית: להביא מזלג לפה, לקרוא ספר או לנהוג ברכב. הגירויים החיצוניים נאספים על ידי קולטנים (אנטנות) שמפוזרות על פני כל הגוף שלנו. האנטנות קולטות את הגירויים ( לדוגמה: אנטנות של עור פין) מהמיקרו-סביבה הנרתיקית, הגירויים מועברים למרכז השפיכה ומשם ממשיכים למוח. מתרחשים תהליכים חשובים, שזה לא המקום להכנס אליהם, שבסופו של דבר גורמים לשפיכה. הזמן שמרגע החדירה לנרתיק לשפיכה תלוי בסף הגירוי של מרכז השפיכה שיש לכל אחד מאיתנו. שיטת 1800 שניות מעלה את סף הגירוי לחצי שעה או אף יותר.

תכנות מחדש של מעגלים עצביים שאחראים על השפיכה, באמצעות שיטת 1800 שניות, נועדה לאפשר לגבר להחזיק כמה שהוא רוצה בנרתיק בת זוגתו. מינוח רפואי למשגל הוא ILT – Intravaginal Latency Time: זמן שהות תוך נרתיקי. שיטת 1800 שניות עושה שימוש ביכולות הפלסטיות של המוח לשנות ולהשתנות (נאורו-פלסטיות) במצעות יצירת מעגלים עצבים חרוטים עמוק במודע שלנו. התהליך דורש הצמדות לתכנית מוכחת שמצליחה לגרום לגבר לשנות את המעגלים העצביים הללו ומאפשרת לו להחזיק כמה שהוא רוצה. כל גבר יש לו מוסכמה עם עצמו לגבי זמן שפיכה שלו. בין הדברים שתכנית 1800 שניות עושה היא מצליחה לרסק לרסיסים את המוסכמה הזאת וגורמת לגבר לאמץ מוסכמה חדשה לגבי יכולותיו במיטה.